הנה אנחנו מתחילים שוב...בערך

שלום לכולם.
עונה שניה. פרק ראשון משודר ברגעים אלו בYES (אבל אם פיספסתם ניתן לראותו גם באתר שלהם ).
והנה אני שוב כאן לספר לכם על הסדרה ועל התהליכים ועל... טוב, למעשה אין לי יותר מדי מה לספר.
כפי שציינתי בעבר, בעונה הזו של סרוגים הייתי פחות מעורב מאשר בעונה הקודמת בשל עבודתי. כך שבעוד שבעונה הקודמת כתבתי שבעה פרקים, בעונה הזו הייתי שותף לחמשה פרקים בלבד, וגם הם בהתחלה ובסוף ולא באמצע, כך שפיספסתי הרבה מתהליך היצירה של העונה.
אז מה יהיה עם הבלוג? אני עדיין לא ממש יודע. אני משער שאני אפרסם פוסט קטן כל שבוע כדי לאפשר לאנשים להתבטא ולשאול שאלות עליהן אנסה לענות ככל יכולתי. אני גם אנסה לראות האם הכותבים האחרים של הסדרה יסכימו לתת מזמנם ולספר על התהליכים מנקודת המבט שלהם (אבל אני לא מבטיח כלום).

אני משער ששמעתם שזכינו בפרס הסדרה הטובה ביותר ובפרס התסריט. את הפסלון זכיתי לאחוז בידי רק במשך הנסיעה מבאר שבע הביתה. מאחר ומדובר היה ביום שישי ובשעה הקרובה לשבת זו הייתה נסיעה מהירה מאוד...

את העונה השלישית כבר התחילו לכתוב - אני לצערי לא שותף לכתיבתה מאחר ואני עובד פול טיים בעבודה אחרת (כפי שסיפרתי בעבר, אני כותב רומנים עיסקיים. הספר הראשון, Isn't it obvious, יצא כבר בארה"ב וביפן, ואני גאה בו מאוד)

לגבי הפרק הראשון. טוב, האמת שהסיפורים עשו קצת סיבוב בתוך העונה. בהתחלה תכננו שאמיר ויפעת יתחילו את העונה כשאמיר יוצא עם מישהי בצורה די רצינית ויפעת קולטת שהיא איבדה אהבה גדולה. וכמובן אז בערך באמצע העונה להחזיר אותם אחד לשני ולחתן אותם. אבל לבסוף הוחלט לקצר תהליכים והם מתחתנים כבר על הפרק הראשון בזמן שאת הבחורה הרצינית שאמיר יוצא איתה העברנו לנתי (בדרך זו או אחרת).

זאת הולכת להיות עונה שונה מהעונה הקודמת. פחות קפיצות מדייט לדייט ויותר התמודדות עם החיים האמיתיים. כפי שכבר פורסם בכמה מקומות תהיה דמות של הומוסקסואל דתי שתשבור הרבה מוסכמות וסטיגמות של שני הצדדים.

מקווה שתהנו גם מהעונה הזו.

להתראות בינתיים,

אילן.

good news everybody

שלום לכולכם (לפחות לאלו מכם שעדיין טורחים להכנס לכאן).
כפי ששמתם לב אני כבר לא מעדכן כל כך הרבה בבלוג. מה לעשות שגם כאשר יש לי מידע על העונה השנייה של הסדרה אז אני מנוע מלחשוף אותו כרגע.

לאלו שפנו אלי בשמחה וסיפרו לי על הפרומואים המודיעים על כך שהעונה השנייה עומדת להיות מוקרנת בערוץ 2, קבלו תיקון זו העונה הראשונה שמשודרת בשידור "חוזר" אבל הפעם בערוץ 2 ולא בYES.
ערוץ 2 התחילו להקרין פרומואים לקראת שידור העונה הראשונה אצלם, ואז התחרטו והחליטו לדחות את השידור בחודש (נקווה שרק בחודש ולא יותר מזה).

בינתיים אני חזרתי (חלקית) לסייע בכתיבת העונה השנייה. לא דבר פשוט מאחר ואני כבר עובד בעבודה אחרת שחשבתי שכבר תסתיים עד השלב הזה. מה לעשות שהמשבר הפיננסי גרם לעבודתי להתעכב יותר משציפיתי, הבוס שלי נוסע ברחבי העולם וצועק על ראשי קהילת העסקים שאין משבר כלכלי ושיפסיקו להכנס לפאניקה ולפטר עובדים בלי הצדקה.
בזמן שהוא מנסה להציל אותם מטיפשותם אין לו ממש זמן לשבת על מה שאני כותב לו, אז במקום זה אני מוסיף תיאורי נוף לספר. אבל זה פינה לי קצת זמן לחזור לישיבות התסריט של העונה השנייה.

הסדרה תהיה שונה מעט בעונה השנייה שלה. פחות ביצתית ותעסוק יותר בדמויות עצמן ובקונפליקטים הפנימיים שדוחפים אותם. אנחנו מן הסתם נעצבן הרבה אנשים שיטענו שאנחנו לא מבינים כלום ומהצד השני יהיו אלו שיגידו שכתבנו על חייהם אחד לאחד.
אתם יודעים מה? אולי העונה השנייה בעצם לא תהיה שונה כל כך מהראשונה.

להתראות ופורים שמח

סוף הוא תמיד התחלה של משהו ירוק

נו, אז התגעגעתם?
כמעט שלושה חודשים מאז הפוסט האחרון ומאז שידור הפרק האחרון.
למעשה, לא הייתי באמת מגיע לכתוב שוב, אלמלא הייתי מקבל כל כך הרבה תלונות על כך שנעלמתי.
והאמת שאין לי יותר מדי מה לספר.מעבר לכך ש...
אני כבר לא כותב עבור העונה השנייה של סרוגים.

מה??? אני שומע אתכם שואלים. מה קרה? פיטרו אותך?
אז ממש לא.
פשוט, מאז סיום כתיבת העונה הראשונה ועד תחילת העבודה על העונה השנייה, מצאתי לעצמי עבודה נהדרת בתחום הכתיבה (אני כותב רומן עסקי בתחום של T.O.C, מה שקרוי בעברית "תיאורית האילוצים")
עבודה מצוינת עם שעות נהדרות תחושה של השפעה אמיתית על העולם ושכר מתגמל (דברים לא שכיחים למי שעובד בתחום הכתיבה).
כשהתחלנו לעבוד על העונה השנייה חזרתי כמובן גם אני אל צוות הכותבים, אבל אחרי שהשתתפתי בכתיבתם של שני פרקים גיליתי שאני פשוט לא מצליח לאזן בין שתי העבודות (עבודה על הסדרה דורשת לפחות שתי ישיבות תסריט בשבוע פלוס עבודה על הכתיבה עצמה שזה עוד יומיים שלושה ). בפשטות, גיליתי שכאשר אני לא יכול לתת מאה אחוז לכל אחת מהעבודות שלי, שתיהן נפגעות.
לפיכך נאלצתי לבחור בין שתי עבודות אהובות עלי, ובחרתי בזו שהתחייבתי אליה קודם (והיא גם זו שמשלמת יותר ומתמשכת ע"פ תקופה ארוכה יותר).
בינתיים הצטרפו לצוות הכותבים שלושה כותבים חדשים. גליה כהן, תסריטאית מוכשרת מאוד שמחליפה את מקומי כבת הזוג לכתיבה של יעל.
ועוד צמד כותבים נוסף - אורי אלון (כן, הבן של..וסופר בזכות עצמו, חפשו את הספר "המופע הנסתר") ואסף קוגל, שהגיע אחרי שעזבתי כך שמעולם לא פגשתי בו.
אני עדיין עוקב בסקרנות רבה אחרי מה שקורה בחדר התסריטאים וכיצד הסיפורים מתחברים ומסתבכים אבל כבר אינני שותף אמיתי לכתיבה.
מעבר לכך אני לא יכול לגלות לכם הרבה, תצטרכו פשוט לחכות בסבלנות עד שיסיימו לכתוב את העונה השנייה, לצלם ולערוך אותה.
עוד תלונות שקיבלתי היו על כך שאינני מעדכן מה עלה בגורלה של אצבעה של בתי. ובכן אני שמח לבשר ולעדכן אתכם שהאצבע של בתי התאחתה (נס רפואי של ממש) ויש לה עשר אצבעות מתפקדות, למרות שאין תחושה בקצה של אחת מהן (אבל זה עשוי להשתנות עם הזמן).
דבר מעניין נוסף הוא שמסתבר שבזכות הורדות הסדרה מהאינטרנט יש הרבה אנשים שצופים בה גם כעת ואני מגלה שקהל המעריצים של הסדרה ממשיך לגדול אפילו ברגעים אלו ממש שלושה חודשים אחרי שכבר ירדה מהאוויר. חלקם אגב אינם ישראלים. רק השבוע שמעתי על מעריץ של הסדרה מארה"ב שמכריח את כל חבריו לצפות בה (הי קולין תמסור ד"ש לקים).
אז מה יהיה עכשיו עם הבלוג?

האמת שאני לא יודע. נצטרך להמשיך לחכות ולגלות יחד, אולי אני אחזור לכתוב בפרקים האחרונים (במידה ויהיה לי זמן) אולי אני אלווה את הסדרה תוך כדי שידור ואגלה דברים יחד איתכם – מי יודע.

להתראות בינתיים,
אילן.

סרוגים פרק 15 ואחרון - יאללה מכות יאללה

תמונות: רותם דותן, באדיבות ההפקה

הי שלום שם, נכון חשבתם שנעלמתי לתמיד? לא, לא. זו רק תקופת החגים שחלפה לה סוף סוף. והנה הפוסט לפרק 15 של סרוגים, הפרק האחרון לעונה (למרות שלא בהכרח הפוסט האחרון בבלוג הזה).
יש איזה סוג של סגירת מעגל שאני כותב את הפוסט הזה עם תום חג הסוכות. וזאת מאחר ואת הדראפט האחרון שכתבנו יעל ואני שלחנו במהלך חג הסוכות בשנה שעברה.
למי שמתעניין צוות הכתיבה כבר עסוק בעבודה על העונה השנייה (פרק 1 ופרק 2 בשלב מתקדם ופרקים שלוש וארבע בתחילת העבודה) כמובן שאני לא יכול לספר לכם הרבה על העלילה כרגע, אבל אני יכול לספר לכם שהסדרה לא תמשיך בדיוק מהנקודה בה עזבנו את הגיבורים בפרק 15, אלא קצת אח"כ. הרי אחרת רעות תהיה עדיין בהודו. ולמרות שהיינו מאוד שמחים לצאת לצלם שם (יונתן המפיק שלנו כבר צילם בנפאל את הסדרה "הפוך") יש לנו תחושה שהתקציב שלנו לא יאפשר זאת.
לגבי הרעיונות שאנשים שלחו פה, חלק לא אקטואליים בגלל השינויים שהסדרה עוברת (אבל אני לא יכול לפרט), חלק כבר הופיעו בעונה הראשונה אבל בסוף ירדו וחלק כמה מפתיע נמצאים בצורה זו או אחרת בעונה החדשה. אבל לצערי עדיין לא נתקלתי בסיפור שאפשר להשתמש בו. (שימו לב: "סיפור". לא "רעיון", סיפור על מישהו שעשה משהו וזה גרם למשהו אחר.) אבל אתם מוזמנים להמשיך ולנסות.

אז מה היה לנו בפרק הזה:
רעות נפגשת עם דודי הארוס של אחותה ומנסה ללבן איתו דברים, הוא מנפנף את זה כאילו כלום. רעות מבינה שאם היא תישאר באזור היא רק תהרוס לאחותה ובורחת להודו, אחותה מצידה חושבת שמדובר בחשש של רעות מלהימצא בחתונה של אחותה הצעירה ובאצילות נותנת לה את האישור לא להיות בחתונתה.
הודיה רוצה לספר למישהו שהיא כבר לא דתייה אבל היא מתלבטת האם לעשות זאת, מפגש מקרי עם דב אלבוים ושיחה איתו גורמים לה לעשות את הצעד ולהתוודות באזני יפעת.
אמיר מתגרש בשנית מנעמה והולך ליפעת להציע לה נישואים. יפעת מסכימה אבל מתנהגת מוזר בעקבות סיוט שהיה לה בלילה בו אמיר אוכל חזיר בבהמיות. אמיר מתוודה על גירושיו השניים ויפעת מבקשת ממנו ללכת.
ניצן חוזרת לנתי כאילו כלום אבל הוא מנפנף אותה ונוסע ליפעת שמקבלת הצעת נישואין שנייה באותו יום, אבל הפעם מנתי אהובה המיתולוגי. היא זו שעכשיו מנפנפת אותו (תשואות ליפעת ולעמוד השדרה החדש שלה).
נתי שיוצא מהישוב אוסף את אמיר והם הולכים מכות ומשלימים אחר כך סביב פתיחת המתנות של נתי.
יפעת מבינה שהמעבר לישוב לא באמת שינה כלום והיא יכולה לחזור באותה מידה לירושלים. היא חוזרת אל הודיה שמתוודה על חילוניותה.
רעות נוסעת להודו ושוכחת את הסלולארי בדרך – הסוף.

אוי, אוי, אוי. הפרק האחרון.זוכרים אותו? אח... הנוסטלגיה.
טוב בואו ניכנס בעובי הקורה.
נתחיל בהודיה. הסיפור של החזרה בשאלה היה תוספת מאוחרת יחסית בקו העלילה של העונה (ולפיכך לטעמי לא מספיק מפותח) המפגש עם דב אלבוים היה למעשה המצאה שהגיעה כבר אחרי שנכתב התסריט. ההפקה חיפשה חוזר בשאלה ידוע שהודיה תוכל לדבר איתו ולשמחתנו דב אלבוים (שהיה הבחירה הראשונה של כולם) הסכים לשתף פעולה.
הסצנה איתו הייתה למעשה הסצנה האחרונה שהצטלמה בסדרה. לכבוד האירוע המרגש גם אני הגעתי לסט (קפיטריה במכללה ביפו) שם יצא לי לשוחח עם מר אלבוים שהתגלה כאדם ואיש שיחה מקסים ומרתק. את הסצנה צילמו בצורה דוקומנטארית כאשר השחקנית טלי שרון מאלתרת את השאלות ודב אלבוים עונה. צילמו את השיחה כמה פעמים ואז את התגובות של הודיה בנפרד. ומהשיחה המאוד ארוכה הזו ערכו את הקטע הקצר שראיתם בפרק.
נחמד- אבל מבחינה תסריטאית לא ממש היה לנו חלק בקטע הזה, ההפך.
אחד מהדברים שטלי שרון (הודיה) אומרת בקטע הוא שהיא מרגישה מוגבלת בעולם הדתי, שהיא מסתקרנת מהעולם החילוני. זה די מפריע לי, כי זה לא באמת מה שגורם להודיה לעזוב את הדת. הודיה עוזבת את הדת בגלל שאין לה יותר שום חיבור רגשי לאל ובגלל שהיא למדה לאורך הדרך לשאול שאלות שהיא לא קיבלה עליהן מענה. לטעמי הטענה שהיא חוזרת בשאלה בגלל סקרנותה לנסות דברים בעולם החילוני די מורידה מערכה של הדמות, וחבל שהמשפט המאולתר הזה נשאר בעריכה.

ונעבור לרעות - בניגוד למה שאנשים מסוימים הבינו, רעות איננה מעוניינת בדודי לעצמה והיא לא עזבה את יוחאי בגלל שהיא מעוניינת בדודי.
רעות הרגישה שקורה משהו בינה לבין דודי, משהו שלא קורה בינה לביו יוחאי. ולפיכך היא נפרדה מיוחאי כדי לא להמשיך ביחסים שאין בהם ממש.
בדודי היא לא מעוניינת. אבל היא לא יכולה להשאיר את המצב עם דודי באוויר, בעיקר אם הבחור אמור להתחתן בקרוב עם אחותה הצעירה (עליה היא שומרת מאז מות אביהן) היא נפגשת איתו ללבן את העסק. אבל הוא טוען שלא קרה כלום.
עכשיו רעות בדילמה. אם היא תספר לאחותה על ארוסה הבוגדני יש סיכוי גדול שהיא לא תאמין לה (בפרק הקודם ראינו שאלישבע רגילה לכך שאחותה ביקורתית לכל דייט שלה) ואם היא תאמין לה היא עלולה אף פעם לא לסלוח לה. רעות עושה את הדבר היחיד שהיא יכולה והיא בורחת. אלישבע חושבת שהיא בורחת בגלל שהיא האחות הגדולה ושקשה לה לראות שאחותה מתחתנת קודם, מה שכמובן רק זורה מלח על הפצעים של רעות. היא נפרדת מהחברים ומהעבודה (החיבוק עם נתי אגב הוא כמעט הקשר האחד על אחד, היחיד שהיה להם בעונה הזאת).

אמיר הולך ליפעת ומציע לה נישואים. היא מספרת על החלום שלה (המבוסס על חלום אמיתי של יעל) ואמיר מתוודה על ששכב עם גרושתו.
יפעת המומה, אמיר הוא לא הבן אדם שהיא חשבה שהוא. היא חשבה שהיא יוצאת עם דוס שקט וצנוע והנה מסתבר שמדובר בבן אדם עם יצר מיני חזק שסחף אותו למעשים אסורים. הוא שיקר והסתיר דברים על עצמו. אפילו אם הוא בחור נהדר והיא אוהבת אותו, היא לא יכולה לעצום עיניים ולהעמיד פנים שכלום לא קרה, היא חייבת לעצור ולבדוק שוב האם האיש הזה, הוא האיש שהיא רוצה להינשא לו?
היא מבקשת ממנו לעזוב ונותרת לבדה במצב פגיע. ואז.... מגיע נתי.
כן, בינתיים בפרק, נתי שחשב שהוא נפטר מניצן מגלה שזה לא היה כל כך פשוט. והפעם זה הוא שנאלץ לזרוק אותה. ואחרי שהוא עושה את זה הוא הולך אל הבחורה שהוא יודע שבאמת אהבה אותו ושהוא חושב שהוא אוהב אותה – יפעת.
לכאורה בהתחשב במצב הרגשי של שניהם באותו רגע היינו מצפים שהיא תגיד לו כן.
אבל לא. יפעת כבר לא הרכיכה שהייתה בתחילת העונה. היא למעשה הדמות שעברה את השינוי המשמעותי ביותר. היא מנפנפת את נתי ומחליטה לחזור לירושלים.
נתי נוסע הביתה ועוצר לטרמפיסטית מהישוב.

אוי, הסצנה הזאת, כמה הסתבכו איתה. איך לצלם את זה, האם זה קורה תוך כדי נסיעה, אולי לוותר? וכ"ו. בסוף פשוט כתבתי את זה כסצנה שקורת עדיין בזמן שנתי עצר לטרמפיסטית. היא אגב הוכנסה לסצנה על מנת להפוך אותה לקומית.
אני אנסה להבהיר את הרעיון: לכתוב קומדיה זה עניין מאוד לא מצחיק, למעשה הוא אפילו מדעי ברמות מסוימות ובנוי בהרבה מקרים על תזמון. אבל תזמון ובדיחה טובה לא תמיד מספיקים. כשאתם צופים בסדרה או סרט אתם נכנסים לתוך עולם מזויף שמישהו יצר עבורכם. מרגע שאתם בתוך העולם המזויף הזה אתם מקבלים את החוקים שלו (יש בו חלליות, ערפדים, מסע בזמן וכ"ו). אם אני ככותב רוצה שקטע מסוים יצחיק אתכם אני צריך להגיד לכם "שימו לב, הסיטואציה הזאת היא מצחיקה, היא חריגה גם בתוך העולם שיצרתי" בסדרות סיטקום לדוגמה יעשו את זה על ידי שישתילו בפנים צחוקים מוקלטים, צחוקים אלו יגידו לצופים "כן, זה מצחיק אתם גם כן יכולים לצחוק ", שיטה אחרת היא השימוש בבחור הרציני. הרבה זוגות קומיים בנויים על הרעיון של אחד מופרע ואחד רציני (הרבה פעמים המופרע יהיה שמן ונמוך והרציני רזה וגבוה – אבל לא תמיד). תחשבו על לורל והארדי, פראנץ וסונדרס, מושונוב ובראבא וכ"ו. אחד יעשה משהו מוטרף והשני יהיה הצופה התמים שיביט בו במבט נדהם ויגיד בצורה זו או אחרת "האיש הזה לידי מתנהג בצורה שאיננה נורמאלית".
אם היינו נותנים לאמיר ולנתי לריב במכונית זה לא היה קומי. תכניסו פנימה עוברת אורח תמימה שמביטה בהם במבט נדהם והרי לכם קומדיה משובחת. הקטע כמובן נהרס ברגע שהטרמפיסטית נשארה באוטו והם התחילו ללכת מכות (בתסריט המקורי היא יוצאת מהאוטו לפני המכות) כי כפי שציינתי קודם גם תזמון הוא דבר חשוב בקומדיה.
מה שאהבתי בסצנת המכות זה שמבחינתי אני חשבתי על רעיון וכתבתי אותו על דף והנה חצי שנה אחר כך אני צופה בו מצולם, משוחק וערוך. התחושה מוזרה אבל גם מגניבה.
נתי ואמיר חוזרים הביתה ופותחים את המתנות. והנה המתנה של יפעת – טוסטר עם ממרח שוקולד השחר – זנב של קטע שירד מפרק קודם בו בגלל בעיה בתעודת הכשרות של המזנון בבית החולים, נתי אוכל טוסטים עם ממרח שוקולד השחר (סצנה שלא צולמה בסופו של דבר).

זהו סיימנו עם הסדרה (לעונה הזאת לפחות) ועכשיו כמה טוקבקים ונוכל ללכת לישון.
גבירותיי ורבותי קבלו במחיאות כפיים סוערות את – פינת הטקובקים:

אנונימי ואליהו טענו שהסדרה היא טלנובלה – אני אענה לכך בצורה מכובדת (ולא אצעק אמאש'כם טלנובלה). טלנובלה היא סדרה יומית המצולמת באולפן בקצב רצחני ומתרחשת בקטע זמן מסוים כאשר לעיתים מספר פרקים מייצגים יום אחד או שעה אחת בחיי הדמויות.
כמו כן הבסיס של טלנובלות הוא בעיקרון פער מעמדי בין עשרים ועניים. אין כמעט חזרות ואין סב טקסט.
הסדרה שלנו היא סדרת דרמה (דרמה איכותית אפילו) –היא מצולמת און לוקישן, יש בה קפיצות זמן של שבועות, היא צולמה לאורך זמן ארוך מאוד ונערכה כמו סרט קולנוע וכמובן ההבדל העיקרי הוא שהשחקנים עשו חזרות.
אז נכון שחלק מהשחקנים שלנו עשו גם טלנובלות –אבל אנחנו בהחלט לא טלנובלה.

ירושלמית1 שאלה על הפסקול – ביררתי עם המפיקה והיא אומרת שלא יהיה פסקול (אלא אם כן יהיה ממש הרבה ביקוש לכך) העניין מסובך מאוד מלכתחילה כי מדובר בהרבה שירים מחברות הפקה שונות וגם כרגע כאשר רוצים להוציא DVD של הסדרה העניין מסתבך בגלל זכויות. (זו הסיבה אגב שהסדרה "הפוך" לא יצאה מעולם על DVD או קלטת).

לאלעד – לאח הערבי קוראים מונדר לא באדיר – והאמת שבאופן יחסי ברעיונות שלך יותר פוטנציאל מאשר ברוב ההצעות שאני מקבל.

מירב -השיחה עם אלבוים איננה שיחת עידוד לחזרה בשאלה. הודיה כבר החליטה מה היא הולכת לעשות. הקושי שעומד בפניה הוא האם וכיצד לשתף את חבריה בשינוי שהיא עוברת. אלבוים אומר לה שזה לא יהיה קל ושהיא תמיד תישאר בודדה. לא ממש שיחת עידוד.

זלפה- יום הולדת שמח, מצטער שלא יכולתי לבוא.
לשאלתך יפעת אשכנזייה –לצורך ענייני הבישולים אפילו אני (האשכנזי) הכנתי מוסקה ומרק קובה בעבר (קציצות הקובה עצמן היו מהקפאה – אבל בכל זאת).

לכוורן הלומד – אכן זה עצוב שאין לרווקים בחברה הדתית מסגרת להשתייך אליה ובגלל זה הם יוצאים מהעולם הדתי. כל הכבוד עלית על המסר של הסדרה, הסב-טקסט לא פסח עליך.

לשאר השאלות אני מאמין שעניתי בטקסט עצמו.
אתם מוזמנים להמשיך להגיב לפוסט ואני מקווה לכתוב לפחות עוד פוסט אחד נוסף לפינת הטוקבקים כדי לענות לתגובותיכם.

שנה טובה ולהתראות בינתיים.

סרוגים פרק 14 - הטבעת נפלה

תמונה: רותם דותן, באדיבות ההפקה

שנה טובה לכולכם.
נו, חשבתם ששכחתי אתכם? שזנחתי את הבלוג לאנחות?
לא חברים זוהי רק עונת המעבר ותחלואיה. והנה יצאנו משפחתי ואני מהוירוסים ואנו מלאי כוח ועזוז להתחיל שנה חדשה ומה עוד? הרי הערב הפרק האחרון של הסדרה, והרי אחרי הפוסט האחרון שייכתב בע"ה בשבוע הבא אתם תברחו ולא תחזרו לכאן יותר, אז מה אכפת לי לעכב אתכם עוד טיפה?

אז אחרי שבועיים למנוחה והחלמה הנה פוסט לפרק 14 של סרוגים. את הפרק אגב נאלצתי להוריד בצורה לא חוקית מהאינטרנט כמו שאר ישראל מאחר ולא קיבלתי עדיין את הפרק מההפקה ואין לי לא YES ולא טלוויזיה בבית. מה שאומר שרובכם ראיתם אותו לפני.

אז מה היה לנו שם?

ניצן עורכת לאמיר מסיבת הפתעה, הוא מחמיץ פנים והיא זורקת אותו מהאוטו. ומי שמוצאת חן בעיניו זאת דווקא יפעת. רק שהוא לא יודע שבינתיים אמיר ויפעת יוצאים זה עם זו ויפעת לא יודעת שאמיר בעצם עדיין נשוי וצריך להתגרש שוב.
ובינתיים בצד השני של העיר, רעות ויוחאי בדאבל דייט עם אלישבע ודודי הארוס הטרי שלה. רעות מסייעת לדודי לבחור טבעת לאלישבע ובדרך יש בניהם "רגע" שבעקבותיו היא מחליטה להיפרד מיוחאי.

אז בואו נתחיל דווקא עם אמיר וגרושתו/אשתו/גרושתו. את הרעיון לסיפור הזה הביאה אשתי היקרה – שלי. בזמן כתיבת העונה הראשונה הייתי מדווח לה על ההתפתחויות בכל פגישת תסריטאים וכאשר סיפרתי לה על הרעיון של חוה שאמיר שוכב שוב עם גרושתו היא ישר העלתה את הבעייתיות ההלכתית בכך, שתחייב אותם להתגרש שוב. בנקודה זאת אציין שלאשתי היו עוד הרבה רעיונות וסיפורים שנכנסו לסדרה וזאת מאחר היא חוותה את הביצה בצורה יותר אינטנסיבית ממני (לתלמידי "מעלה" בזמני הייתה ביצה משלהם והיינו קצת פחות חשופים למה שקרה בחוץ) לפעמים אשתי הביאה סיפורים ממש כמו הסיפור על אריק (הדתי שטוען שהוא חילוני בעצם) ולפעמים רק שורות טקסט(הודיה שאומרת לשבות שלכעוס על אלוהים זה עדיין אומר שמרגישים אותו ) בכל מקרה זאת הזדמנות להגיד לה תודה על הכול, בעיקר על הטיפול בילדות בזמן שאני נעלמתי לישיבות תסריט עד שעות מאוחרות.
אם שמתם לב הסיפור של אמיר מתחיל כשהוא משקר לה ואומר שהוא הולך לישיבת מורים אבל אז מסתבר שהוא ניפגש עם אשתו ונכנס איתה לבניין. כשכתבתי את זה התכוונתי שהקהל יחשוב לרגע שאמיר שוב שוכב עם אשתו ואז תגיע ההפתעה בדמותו של הרב מולו הם יושבים. בפועל התסריט הסופי יצא קצת אחרת וכבר במפגש של אמיר עם נעמה ברור שהם בדרך לרב ודי כועסים זה על זו.
לא נורא, נתגבר.

סיפור מסיבת ההפתעה של נתי עבר לא מעט גלגולים. למעשה הוא נכתב כאשר כבר ידענו על חלק מהלוקיישנים של הסדרה וקיבלנו הוראה להתחיל לצמצם ולא להוסיף לוקיישנים נוספים. מאחר וכבר היה לנו את קולנוע סמדר בפרק 5, הוחלט שניצן עושה סרט לכבוד יום ההולדת של נתי. בסוף כפי ששמתם לב המסיבה עברה מקולנוע סמדר למסעדה (שצולמה בת"א) אבל הסרט נשאר.
אגב פנו אלי מההפקה בשלב מסוים כדי שאני אצלם את הסרט, אבל זה נתקע בשלב מסוים בגלל העומס של ההפקה ועד שחזרו אלי כבר הייתי עסוק מעל לראש ולא יכולתי לפנות לכך זמן. זאת הסיבה שלא הייתי מודע לפאשלה של הצילום של מסיבת היומולדת הקודמת של נתי. אנחנו תכננו במקור שיהיה מדובר במסיבת יום העצמאות או פורים/ חנוכה/ ט"ו בשבט. המידע הזה כנראה הלך לאיבוד לאורך הדרך. יש אגב עוד פאשלה בפרק כאשר הודיה אומרת שהיא רוצה לעזוב את הלימודים ורעות שואלת עם לא חבל על השנתיים שהיא השקיעה בזה? שנתיים? בחורה בת 30 לא מגיעה לתואר שני אחרי רק שנתיים שנות לימוד. ואם נגיד שאולי מדובר בכלל בתואר ראשון, מה בדיוק הודיה עשתה עד גיל 28?
קטע מוזר.
טוב בואו נחזור לנתי וניצן (להם נהגנו לקרוא נאצי וניתן) נתי קולט את מלכודת הדבש סוגרת עליו ומתחיל להיבהל. אבל הפאניקה האמיתית היא כאשר הוא מגלה שניצן ראיינה את אמא שלו. מבחינת נתי זה קו אדום. ניצן הציגה את עצמה בפני הוריו בתור החברה שלו, בשלב הזה הוא איבד את השליטה על חייו הרומנטיים. קשר שלו עם ניצן הפך לרציני וזה מפחיד אותו. אז הוא מתנהל בצורה מגעילה כהרגלו וזה עובד, הוא נפטר מהבחורה.
אחרונים חביבים הם יוחאי ורעות. אמא של יוחאי מנסה לשדך לו את רחלי (שימו לב יש כאן שתי סצנות של יוחאי בלי מישהו מחמשת כוכבי הסדרה, זה דבר די נדיר, שכמעט הופך את יוחאי ליותר מאשר רק דמות משנית ) יוחאי קולט את השידוך והולך לרעות.
בינתיים רעות עוזרת לדודי לבחור טבעת לאלישבע, כשהיא קולטת שקורה משהו בינה לבינו היא מבינה שני דברים. הראשון שהלב שלה לא באמת נתון ליוחאי, למרות שהיא מאוד קיוותה שזה כן יקרה לה. והדבר השני שהיא מבינה זה שהקשר של דודי ואלישבע לא בריא (אחרי הכול הוא כמעט מאורס, אבל עושה עיניים לאחותה של ארוסתו) ושהיא לא רוצה לחיות בקשר לא בריא כזה עם יוחאי.
אני מסביר את זה כי הרבה אנשים קיבלו את הרושם שרעות ניסתה לגנוב לאחותה את הארוס או שהיא סתם שיחקה ברגשות של יוחאי וזה לא ככה.
לרעות היו כמה רגעים רומנטיים עם יוחאי (בעיקר בזמן לימוד הקריאה המשותף) והיא באמת רצתה בחור צדיק ולומד תורה כדי שימלא את החסך שיש לה בתור מישהי שעובדת בעבודה מאוד גשמית (כסף לעומת רוחניות) אבל זה פשוט לא עבד והיא לא התאהבה בו, אז מה אתם רוצים שתתחתן איתו בכל זאת?

טוב הערב הפרק האחרון לעונה זאת. ואנחנו כבר התחלנו לעבוד על העונה השנייה. אז הנה כמה גילויים מרעישים על העונה השנייה:
חמשת הדמויות העיקריות ישתתפו בה, דמויות משנה מסוימות יחזרו אבל לא כולן והעונה תתרחש בקיץ. זה בערך כל מה שמרשים לי לגלות (האמת שאנחנו עדיין כותבים ואפילו לנו לא ברור לגמרי מה עומד לקרות, בשלב הזה הכול עוד נתון לשינוי). העבודה היא הרבה יותר לחוצה כי אנחנו צריכים לכתוב עונה בחצי שנה בניגוד לעונה הקודמת שנכתבה לאורך שנה שלמה, אבל מצד שני הדמויות כבר קיימות אז הבסיס שלנו לכתיבה יותר יציב.

סיפרתי לכם על דירת הבנים שנהרסה, אז הנה תמונות מהמקום. שימו לב לקיר הצבוע, זה היה הקיר בסלון עליו הייתה תלויה מפת העולם. אח... הסקופים של הבלוג הזה, זה פשוט לא יאומן.

וכל המגיבים והכותבים. דבר ראשון דעו לכם שאני מקבל מכם אימיילים משמחים ולעיתים גם מרגשים מאוד. אני אשתדל לענות לכל מי ששלח לי מייל ברגע שאני אתפנה מעט (אני עובד בשלוש עבודות כתיבה שונות + חיי המשפחה שלי. אין לי הרבה זמן פנוי) אבל באמת תודה על כל האימיילים.
לכל מי שכתב רעיונות לסדרה. חלק מהרעיונות שלכם כבר נמצאים בבסיס העונה השנייה מזמן, חלק מהרעיונות שלכם היו בשלב מסוים בעונה הראשונה אבל לבסוף ויתרנו עליהם והם ירדו. וחלק הם פשוט לא רעיונות אלא אמירות אמורפיות באוויר שאין באמת מה לעשות איתם.
כשאני ביקשתי סיפורים התכוונתי לסיפורים ממש. הנה דוגמא:
אלישבע עומדת להתחתן, כשהיא מגלה שהמתנה העוברת של השבט שלה, מלאה לחלוטין בחריטות שמות הזוגות הנשואים ולשם שלה ושל בן זוגה לא נותר מקום. היא בעיקר כועסת על שמישהו מהשבט שלה שהתגרש והתחתן שוב מופיע פעמיים. היא מחליטה למחוק את השם שלו ושל אשתו הראשונה כדי שיהיה מקום בשבילה ובשביל בעלה לעתיד, אבל כאשר היא פוגשת את הגרושה היא מגלה שהמתנה העוברת הייתה מאוד חשובה לה ואלישבע מוותרת על הרעיון.

הנה זה סיפור, אולי לא טוב במיוחד, אולי דורש הרבה עבודה אבל יש פה מאפיינים ייחודיים למגזר ויש דמויות, התפתחות וכ"ו.
לעומת זאת להציע לי שבעונה הבאה תהיה דמות דוסית זה לא באמת להציע סיפור.
מי הדמות הזאת? מה היא עושה? למה היא מעניינת אותנו? אין לי באמת מה לעשות עם הצעה כזאת.
לא שאתם חייבים לי משהו, אבל אם כבר אתם מנסים, לכו על זה עד הסוף.

ועכשיו לפינה שרק בגללה עושים עוד עונה לסרוגים – פינת הטוקבקים:

דוסית מקטמון הציעה שבעונה הבאה תהיה דמות שלא נוגעת. יקירתי מבחינתי יפעת ורעות הן דמויות שלא נוגעות. כך הן נכתבו וכך הן בראשי. העובדה שלייזי הבמאי שינה את זה, זו לא סיבה מספקת להכניס דמות חדשה לסדרה, שמה שמאפיין אותה זה שהיא בדיוק כמו דמויות אחרות בסדרה, חוץ מהעובדה הקטנה הזאת. אני חושב שדשנו מספיק בנושא המגע בסיפור יפעת ואריק. כמובן שאם תהיה דמות חדשה בסדרה והיא תהיה דוסית אז מן הסתם יהיה ניתן לתת לדבר דגש, אבל לא כמוטיב מוביל של הדמות.

לנשואה באושר – הרעיון לפרידה על בסיס פוליטי זה אכן רעיון טוב, אני אנסה להעלות את זה באחת מישיבות התסריט הבאות. לצלם הפגנה לעומת זאת זה כבר מסובך מאוד הפקתית, היה רעיון כזה בעונה הראשונה והוא ירד.
לגבי מפגש עם ההורים, אנחנו בכוונה לא הבאנו הורים לעונה הראשונה. זה נובע מטראומה של מפיק הסדרה יונתן ארוך מצילומי העונה השנייה של הסדרה "הפוך". שם לטענתו הכנסת ההורים גרמה לאיבוד מיקוד של הסיפור. יתכן שנכניס ביקור של הורה מסוים אבל באמת לא יותר מזה. מה גם שמעבר למגורים אצל ההורים ירחיק את הדמויות שלנו זו מזו ויהרוס את האינטראקציות ביניהם.

לתסריטאית מהמגרה – אני לא מודה שהרסנו הכול. לא מודה ולא הרסנו. יש בחירות של במאי ואני מכבד אותן. זה לא הרס הכול (לטעמי הסדרה עדיין טובה מאוד למרות שיפעת נתנה יד לאמיר) ומעבר לכך, לי לא היה קשר לבחירתו של הבמאי אז איך זה "הרסנו" יחד?
לגבי הסטראוטיפיזציה של יוחאי (גם הלל הזקן טען את זה) תסבירו לי על מה אתם מדברים. מה הסטראוטיפ פה בדיוק. כלומר בחור ישיבה רווק בן 28 שמחליט לעזוב את הישיבה וללכת לעבוד כי הבחורה שהוא רוצה להתחתן איתה מרוויחה יותר ממנו – זה סטראוטיפ? אני באמת הייתי שמח לקבל תשובה על זה.

סופרת צללים – היה סיפור עם טלית בעונה הראשונה שבסוף ירד. אמיר משאיל את הטלית לנתי ואז מציעים לאמיר לבוא למפגש רווקים ולנתי לא מציעים. אבל כאשר עמוס תמם (שהוא כידוע ממוצע מזרחי) נבחר להיות אמיר, הסיפור איבד חלק מהעוקץ שלו.[

אסף – אהבתי את ניתוח הרופאים והטייסים שלך. למרות שלא חשבנו על זה כשכתבנו.

אור.ק – לא, אין לי טלוויזיה בבית. בתור מכור לטלוויזיה הבנתי מזמן שעדיף לנתק מגע אחרת אני אבלה כל שעה פנויה מול המסך. במקום זאת אני מבלה כל שעה פנויה מול המוניטור של המחשב –לטעמי זה שיפור יחסי במצב.

דוב שמואל –כל הכבוד שאתה מנסה ללמד זכות על הודיה, אבל קבל אישור סופי, הודיה רואה טלוויזיה בשבת, ואין לה שום כוונה לכבות אותה בתוך תחום 40 הדקות של ירושלים.

אנונימי – הטענה שדירת הבנים מעוצבת קצת מצחיקה אותי. כי כאשר נכנסתי לסט לראשונה נורא הפריע לי שהיא נראית כל כך מוזנחת, בעוד שהדירת רווקים שלי ושל שותפיי הייתה הרבה יותר מתוקתקת.

שלומי ממעלה – גרושתו של אמיר זה גוסט. האטימות הרגשית של נתי זה גוסט, חוסר החיבור לאלוהים של הודיה זה גוסט וכך גם הרשעות הפנימית (שלא התכוונו אליה) של רעות. בקיצור אני לא מסכים איתך.

זהו להפעם גמר חתימה טובה ושנה טובה. ובקרוב (שעון בני עקיבא - כן) הפוסט האחרון לעונה.

סרוגים - פרק 13 - כל ג'וק ביג'י יומו

צילומים: רותם דותן, באדיבות ההפקה.

אז אתמול הוקרן הפרק ה14 של סרוגים, ומה זמן טוב מזה על מנת לכתוב כאן את הפוסט לפרק ה13 באיחור ניכר וכלל לא אופנתי?
אז קוראים וצופים יקרים שתפו איתי פעולה, בואו נעשה ניסוי:
מחקו מזיכרונכם את השבוע האחרון, הוא לא קרה כלל וכלל.
והופ, הנה אנחנו שבוע קודם. הילדות שלי עדיין לא חולות, הגב שלי לא תפוס ויש לי הרבה יותר כסף בחשבון הבנק (לא הכול טוב יותר כמובן, אולמרט עדיין לא התפטר, אבל עוד שבוע וגם זה יקרה).
אז פרק 13 חלף עבר ומה היה לנו שם?
יפעת חולמת על נתי בלילות והולכת עם אמיר בימים.
ניצן אסרטיבית יתר על המידה, נתי נבהל אך שומר על גבריותו השבירה כאשר הוא מציל את ניצן מג'וק אימתני.
והודיה עושה בייביסיטר לאחייניתה, שבות, ממפוני גוש קטיף.

אז נתחיל דווקא עם ניצן ונתי. כשכתבנו את 13 ידענו כבר מה עומד לקרות בפרק 14. אז למעשה היה חסר לנו סיפור באמצע. חשבנו האם לספר סיפור טוב ורומנטי על הזוג הזה. אולי ניתן לנתי להתאהב בה קצת, לפני הפרק הבא?
גרסא אחת שנכתבה סיפרה את סיפורו של נתי שמתלווה אל אביה של ניצן לקונצרט חזנות עם הגיסים של ניצן ומבין שהמלכודת נסגרת עליו.
בסיפור אחר נתי מקבל רולקס מכוער מאבא של ניצן ומאבד אותו.
ובגרסה אחרת נתי מצטרף לניצן להתנדבויות שלה בארגון "משולחן לשולחן" (אוספים בסוף היום אוכל ממסעדות ומעבירים לבתי תמחוי) רק כדי לגלות שחבריה של ניצן מלגלגים עליה מאחורי גבה, מה שגורם לנתי לגונן יותר על ניצן ומקרב ביניהם.
לבסוף הגענו לסיפור הג'וק שהשתלב עם סיפור מאונט סיני. (אגב כירורגים מעין כרם אכן נוסעים להתמחות שם מדי פעם).
הג'וק הגיע בסופו של דבר מההבנה שלי בשלב מסוים בנישואי, שהצורך העיקרי בי בתור בעל הוא להרוג ג'וקים. שלושת השנים האחרונות ברמת גן היו רוויים בג'וקים. ואשתי פשוט השתגעה מזה. חוה דיבון סיפרה לי שאצלם בבית, לאיסוף הג'וקים המתים בבוקר ע"י בעלה קוראים "פתיחת ציר".

בסיפור אמיר ויפעת אנחנו חוזרים אל מוטיב החלומות ששזור בסדרה (החלום של רעות על קניית המיטה, החלום של אמיר על כיבוס הטלית, וחלום נוסף בפרק הסיום) הקטע המצחיק הוא למעשה כל החלומות האחרים נכתבו אחרי החלומות של הפרק הזה שהיווה מעין גושפנקה להשתמש בטריק התסריטאי הזה בסדרה.
החלומות נבעו בסופו של דבר מיעל שותפתי לכתיבה. שבמהלך ישיבות התסריט חשפה בפנינו את חלומותיה ואנחנו מיהרנו להכניס את החלומות האלו לסדרה.
במקור היו שלוש חלומות כאשר החלום השלישי היה אמור להיות חתונה של יפעת ונתי בין חבלי הכביסה התלויה, עם נצנוץ זוהר מהטבעת שנופלת. החלום הזה היה אמור להתחבר אח"כ להגעה של אמיר אל יפעת והעזרה שהוא מושיט לה בתליית הכביסה ונצנוץ של הטבעת היה אמור להתחבר להבהוב של המראה שאמיר החזיק.
החלום ירד המראה נשארה משום מה.

הסיפור השלישי הוא של הודיה ושבות. הוא במקור היה סיפור של חוה והוא הועבר לידינו כשסיפורים התחילו לזוז בין הפרקים.
רק עכשיו כשאני צופה בסדרה אני קולט עד כמה היה מוטעה למקם את הסיפור בפרק 13. הסיפור הזה היה צריך להגיע לפני הסיפור של הודיה בפרק 11 כשהיא בדיכאון מהפרידה מאברי והיא רואה אותו בכל מקום ולבסוף מגיעה לדירה שלו.
למה אני אומר את זה?
הסיפור של הודיה ושבות הוא הטריגר של הודיה להתמודד עם האמונה שלה באלוהים, דבר שהיא נמנעה מלעשותו במשך הרבה זמן. גם הדיכאון שלה בעקבות הפרידה מאברי וגם סימני השאלה סביב האמונה שלה היו צריכים להתבשל לאורך זמן ארוך יותר. כרגע יש תחושה של שינוי מהיר מדי (אז שימו לב, אתם מוזמנים להחליף בזמנים של הסיפורים באופן חופשי בראש שלכם ולדמיין שהסדרה נערכה ככה, לדעתי זה יותר מוצלח)
אז כפי שאמרתי אנחנו קיבלנו סיפור בנוי מחוה. רק שאנחנו פירשנו אותו בצורה קצת אחרת ממנה. וכאן התחילה מסכת שכתובים עד שהגענו לפשרה ולתוצאה הסופית (אני באמת כבר לא זוכר על מה התווכחנו כל כך הרבה, זה היה לפני יותר משנה), בגרסאות מסוימות השתיים הולכות יחד לכותל והודיה לא מרגישה שם כלום, אומרת שזה סתם קיר. בגרסה אחרת הן יושבות יחד בפאב. אבל נפלאות ההפקה גרמו לנו להצטמצם שוב לצילומי פנים בדירת הבנות (אגב, כמובן שהתבלבלתי ובפרק 13 ולא בפרק 5 לומדים שהדירה היא של יפעת, זה מה שקורה כשצופים בסדרה שלא ע"פ סדר ההקרנה)

כחלק מהביקורות האין סופיות שהסדרה מקבלת, יש שמתלוננים על חוסר קיומו של אלוהים בחיי הדתיים האלו. הסיפור של הודיה כאן נותן לנו קצת הסבר לעובדה הזאת.
את תפיסת העולם הדתית שלך אתה מעצב בדרך כלל בין גיל 18 ל22. במה אתה מאמין? מה אתה מקיים? לאיזו סוג דתיים אתה משייך את עצמך? אחרי שהגעת למסקנות שלך אתה סוגר את הקופסא הזאת ואתה לא מתעסק בה יותר. אלא אם כן קורה משהו שמחייב אותך לפתוח את הנושא מחדש.
זה לא שהגיבורים שלנו אינם צמאים לרוחניות (לדוגמא: הבחירה של רעות ביוחאי בגלל היותו לומד תורה וסיפור אמיר והניגון) אלא שהם פשוט ממשיכים מכוח האינרציה.
הודיה היא שונה, היא כן בודקת גבולות (הלכה למקווה, נסעה לים בשבת). אבל עד ששבות לא מעמתת את הודיה עם חוסר החיבור שלה לאלוהים היא לא עושה צעד ממשי לשינוי ההגדרה העצמית שלה (כמובן שאם זה היה קורה לפני הניסיון לחזור לאברי, היה לכולנו ברור הרבה יותר למה הקשר ביניהם אמור היה להיות יותר אפשרי).

זה לגבי פרק 13. את פרק 14 לא ראיתי עדיין וככל עם ישראל אני מוריד אותו מהאינטרנט בצורה לא חוקית, לפיכך עד יתפרסם פוסט נוסף ייקח זמן.
בינתיים אנחנו התחלנו לעבוד על העונה הבאה של הסדרה.
אם למישהו מכם יש רעיון לסיפור שהוא רוצה להציע, הוא מוזמן לכתוב אותו כתגובה (שימו לב, לא רק סיפורים על דייטים, גם סיפורים אחרים שקשורים דווקא לחברה הדתית וייחודיים לה) אני לא מבטיח שנשתמש במשהו ואפילו לא מבטיח קרדיט במידה שכן נשתמש.
אבל מה יש לכם להפסיד?

ועכשיו לפינת הטוקבקים:
למי ששאל הבת שלי בסדר, הרופא אומר שמדובר בנס רפואי, אבל... הוא גם הוסיף שהוא לא באמת יודע כלום ובהחלט יכול להיות שעוד חודש או חודשיים החלק הקטוע ינשור. אז אני נוקט אופטימיות זהירה.

לאנונימי ששאל על הניתוק בין יפעת והודיה, אכן הסיבה לכך היא הדיכאון של הודיה כאשר היא נחבאת משאר העולם. בסופו של דבר, נכון, זה לא קיבל ביטוי מספיק בסדרה הסופית.

לאור, ק- אכן נינה אחותה של גאיה.

"בני ציפר כזה" אמר שיש לו בעיה עם דמויות שמופיעות ונעלמות כמו השמן או שירה ברקוביץ'.
אין לי ספק שצפית ביותר מדי טלנובלות והתרגלת לכך שכל דמות נטחנת עד דק בסיפור הכללי. לעומת זאת אני הפנה אותך ל"סיינפלד" שם כמעט כל שבוע יש חברים של ג'רי שמעולם לא שמענו עליהם בעבר ולא נשמע עליהם בעתיד. או לחילופין מקגיוור, שם בכל פרק הוא עוזר למישהו מחבריו האין סופיים שכמעט לעולם לא חוזרים שוב.
בכוונה לקחתי שתי דוגמאות קיצוניות לצד ההפוך אבל האמת שברוב סדרות הדרמה (לא הטלנובלות) יש סיפורים של פרק אחד שלא נמשכים הלאה. זה טבעו של הז'אנר.

לסקרנית ששאלה האם הדמויות התחילו לעגל פינות בעת הכתיבה או רק במהלך הצילומים?
ובכן השאלה היא, מה זה לעגל פינות? העובדה שאמיר נשאר לישון אצל יפעת בקרוואן היא גם יכולה להיחשב עיגול פינות רציני, אבל זאת עובדה שהכנסנו מלכתחילה.
על המגע בין אמיר ויפעת בהתנחלות וגם אח"כ, גילינו רק תוך כדי צפייה בפרקים הערוכים והאמת שדי הופתענו והזדעקנו.
אבל מה יכולנו לעשות? זה כבר צולם ככה.

זהו להיום, אחרי שאני אצפה בפרק 14 אני אכתוב עוד.
ומי יודע אם אני אמשיך ככה, הבלוג ימשיך גם אחרי שהסדרה תרד (יום שני הבא פרק אחרון, מישהו רוצה ליזום הקרנה חגיגית?).

לילה טוב.

פרק 12 – אם את בסביבה

צילום:רותם דותן, באדיבות ההפקה.

טוב, אז פרק 12 של סרוגים עבר חלף לו, ואני הרי הבטחתי פוסט בהקדם.
ובכן הבטחות לחוד וקיומן לחוד ואני כבר מזמן גיליתי שללא דד-ליין קשה לי לספק תוצרת.
החל מפרק 12 מתחיל למעשה הרויאל פלאש של יעל ושלי, ארבעה פרקים שאנחנו כתבנו ברצף.
אז מה היה לנו שם?
יוחאי עוזב את לימודי התורה לצורכי עבודה ורעות מאוכזבת, כי בשבילה מה שווה הכול אם הבחור הופך להיות כמוה? ואולי בעצם היא מבינה שיוחאי יהפוך למיכה מספר 2, וינסה להתחרות בה על ההצלחה הכספית (גילוי נאות, הסיפור הזה של יוחאי נכתב הרבה לפני שדמותו של מיכה הייתה קיימת, אבל עדיין זה עובד).
במקור כתבנו את הסיפור במבנה שחוזר על עצמו, רעות אוספת את יוחאי שלומד גמרא בזמן שהוא מחכה ובפעם השנייה הוא כבר לומד חומרים שקשורים לעבודה.
אני אוהב כפילויות כאלו, שמתוך ההבדלים בין הסצנות הכאילו דומות לומדים על השינויים שהתרחשו.
מחלקת ההפקה לעומת זאת לא אוהבת כפילויות כאלו, מבחינתם זה מיותר. והסצנה הראשונה הורדה. וכמובן לבושתי זה עובד בסדר גמור מה שמראה שיש לי עוד מה ללמוד.
אגב, בגרסה שלנו הפרק נגמר כאשר העובדים בחברה של רעות מסתובבים עם כתמי דיו בחולצה כתוצאה מהעטים שיוחאי מכר להם. אבל זו באמת בדיחה מיותרת שמגחכת את יוחאי וטוב עשו שויתרו עליה.

אמיר ויפעת - סוף סוף סיפור האהבה שמגיע ליפעת. מישהו שמעריך אותה ואוהב אותה בזכות מי שהיא. ועוד שזה אמיר המקסים שמתגלה בפרק כרומנטיקן.
תמיד מפתיע אותי מחדש לראות דברים שהמצאתי מראשי הקודח מופיעים על המסך, כמו לוח המודעות בהתנחלות שיפעת ואמיר עוצרים לידו. כשחיפשנו מהן האטרקציות שיהיו ליפעת להראות לאמיר בהתנחלות גילינו שאין יותר מדי אפשרויות.
היה לנו רעיון שהם נתקלים באיילה אבל מיד עלתה השאלה איך להפיק את זה (לפני כמה שנים הייתי עוזר במאי בהפקה של "מעלה" שם הייתה אמורה להופיע עז, העז ברחה די מהר ואנחנו מיהרנו להחליף אותה בכלב משוטט ששיחדנו בעזרת קוטג') זה לא פשוט להשיג איילה, התוכנית הייתה לשלב סטוק פוטג' (צילומים מבנק וידיאו לצרכים כאלו בדיוק) בתוך הצילומים אבל בסוף ויתרנו על הרעיון.
אגב כל המתנחלים קרויים על שם התסריטאים של הסדרה. אילן זה על שמי, אשתו רננית עם הרגל השבורה קרויה על שם רננית פרשני שבמהלך כתיבת העונה עברה תאונת דרכים ובילתה זמן בבית חולים. ואורנה פיטוסי משחקת דמות שנקראת יעל על שם יעל רובינשטיין שותפתי לכתיבה.
אגב לאלו מביניכם הניחנים בעיניים חדות, תוכלו גם למצוא את מפיקת הסדרה דקלה ברקאי בתפקיד סטטיסטית חולה בבית החולים של נתי, בזמן שהוא מפזם לעצמו.
כאשר אמיר ויפעת מגיעים לירושלים הכול מתחיל להתקלקל. בגרסאות הראשונות הסיפור מתקלקל הרבה יותר ולמעשה הרומן הקצר של השניים נגמר לחלוטין בעקבות אותה השבת. אבל לבסוף הוחלט לתת להם צ'אנס נוסף והקרירות של יפעת כלפי אמיר מוסברת כקושי שלה להתמודד עם החזרה לביצה.

ולבסוף אהובת ליבנו – ניצן. כשכתבנו את ניצן חיפשנו למעשה מלכודת דבש לנתי. בחורה יפיפייה ועשירה שמעוניינת בו. אבל לנתי ברור שאם הוא ילך בדרך זו הוא יצטרך לוותר על העצמאות שלו ולמעשה ישלט על ידיה (דבר שהוא לא בהכרח רע למישהו אחר, אבל סיוטי עבור נתי) לבסוף היא מצליחה להכניע גם את נתי הזועם. מקסימה בהחלט.
כשכתבתי את ניצן אני קצת רימיתי, היא אמורה להיות מגבעת שמואל אבל היא למעשה הרבה יותר קריית קריניצי. מאחר והוריה של אשתי גרים באזור יצא לי להכיר מקרוב את קהילת קודש קריניצי (ק.ק.ק) בשבתות שאני שם. בתוך כך שילבתי בתוך הדמות גם מוטיבים מבת עשירים שאני מכיר מלימודי הקולנוע שלי. ואז יצרנו את הדינר המפואר שאליו הוזמן נתי. דינר שממנו נשאר רק חדר האמבטיה, מסיבות הפקתיות כמובן. חבל, הייתה לניצן עוד סצנה מקסימה עם נתי כשהיא משכנעת אותו לא לנסוע חזרה לירושלים והוא נשאר לישון אצלם בחדר אורחים מפואר, רק כדי להתעורר בבוקר ולגלות שאבא של ניצן הוא בחור נהדר שנשלט לחלוטין על ידי אשתו.
דבר מצחיק נוסף הוא שכאשר כתבתי את ניצן חשבתי על דמותה של השחקנית לירון וייסמן, שדווקא נלקחה לסדרה לבסוף על מנת לגלם את שירה ברקוביץ' - משעשע.

זהו, ועכשיו לפינה שבגללה אנשים משליכים טלוויזיות מביתם – וקונים חדשות,
פינת הטוקבקים:

ראשית תודה לכל הדורשים בשלומה של בתי. כרגע מסתבר אי אפשר לדעת כלום. בניגוד למה שניתן להבין מסדרות טלוויזיה הסיכוי לחלק קטוע להתחבר חזרה הוא בגדר נס רפואי. אך עם זאת האצבע איננה שחורה וזה סימן מעודד. אבל לסיכומו של עניין הדרך היחידה לדעת באמת שאבר קטוע התחבר היא ... לחכות חצי שנה ולראות שזה לא נשר- באמת.
הרפואה המודרנית במיטבה.

בנוסף נמסר לי שהבלוג הפך פופולארי בקרב בנות תיכון הרוא"ה ברמת גן, בנות יקרות תרגישו חופשי להגיב ולהפיץ הלאה (הי רייצ').

לאנונימי ששאל על מקומו של יוחאי בסדרה. ובכן יוחאי הוא בפירוש דמות משנית (ולצורך העניין גם אברי, נעמה וניצן) הוא אינו חלק אינטגראלי מהקבוצה הביצתית ובכל הסדרה יש לו רק שתי סצנות משמעותיות ללא רעות (לאברי אם אינני טועה אין אפילו את זה).
בפתיח הסדרה שמו אינו מופיע (מוטי ברכר) אך כך גם שמו של זוהר שטראוס.
העובדה שבאתר של רשת בחרו לשים גם את דמותו של אברי מתקשרת לכך שזוהר שטראוס הוא שחקן מוכר ולפיכך שמו עוזר למכור את הסדרה.

רחל שאלה איפה נאמר שהדירה של סבתא של יפעת. אז אני לא זוכר בדיוק (הפרקים לא מולי ואין לי כוח לעבור עליהם רק כדי לחפש משפט) אבל אם אינני טועה מדובר בעובדה שרעות מספרת לאלישבע אחותה בפרק 5. אבל אולי אני מתבלבל וזו הודיה שאומרת את זה לאחייניתה בפרק 13? טוב, אחרי מחר כבר נדע.

למיכל- נתי שם קרם לניצן בצורה חושנית? על מה את מדברת בדיוק? ולא לכל הדמויות חסר עמוד שדרה דתי (רעות מאוד מתרעמת על הנשיקה מיוחאי) , אבל בסופו של דבר ישנה עובדה אמיתי מאוד שרווקים בגיל 30+ אחרי שהם הרבה זמן מחוץ למסגרת הדתית (גם קהילה דתית היא מסגרת) מתחילים להגמיש את התנהגותם הדתית בכיוונים שונים.

לארז- אין לנו ספונסרים – לצערנו.

ליעל יעלוש –בבקשה לא לפרסם ספוילרים לפרקים שלא שודרו, זה סתם הורס לאנשים אחרים. וחוץ מזה הבלוג שלך באמת מקסים (אבל תרדי קצת מנתי, הוא לא בן אדם אמיתי את יודעת).

לאנונימי (כל כך קשה להמציא שם?) ששאל אם לטעמי לרב אבינר אסור לבקר תוכניות טלוויזיה?
אז תשובתי היא – דבר ראשון אכן אסור, זה לא תפקידו לבקר טלוויזיה, בעיקר מאחר ודרכו ההלכתית אומרת שלא לצפות בטלוויזיה מלכתחילה (אגב, גם לי עצמי אין טלוויזיה בבית מסיבות דומות וגם כי אשתי הפילה אותה על הרצפה בשגגה).
אבל מאחר והרב לא בחר לומר זאת כתשובה לשאלה, אלא החליט להתייחס פרטנית לסדרה (שמן הסתם מעולם לא צפה בה) ולתקוף אותה אישית (וגם מבלי להוסיף גילוי נאות על כך שהוא נפגע מעיוות פסק הלכה שלו בסדרה הנ"ל) הרי שהיה עדיף אם היה בוחר במילים אחרות להביע את דעתו שצפייה בטלוויזיה היא בזבוז זמן. ולסיום טוקבק שחיבבתי – סגרו את הסדרה הזאת ובואו נחזור לראות את קונילמל בקהיר – כך נראים דתיים אמיתיים.

ולסיום לאנונימי - החילוני הנאור היקר – שאלתך דומה לכתיבת נח בשבע שגיאות.
אני אציג את השאלה ואנתח אותה בהתאם:
"הרשה נא לי לשאול שאלה: כחילוני נאור תמיד ייחסתי כבוד מסוים לרבנים שלכם- מנהיגי העדה, מדבריך נשמע שהתייחסותך לרבנים רחוקה מלהיות מעריכה - חס וחלילה, אני מאוד מעריך את הרבנים האלו, פשוט אינני רואה בהם את רבני שלי, כמו כן אינני מעריך שאלות טיפשיות שנשלחות בSMS, במקום פשוט לפתוח קיצור שולחן ערוך.
וכי גם אתם דוגלים במחשבה עצמאית ומשוחררת, - מה הקשר בין המשפט הראשון והשני? האם לא ניתן להעריך רבנים ועם זאת להיות בעל דעה חופשית ומשוחררת? וכיצד אתה מגיע מההתייחסות האישית הפרטנית שלי להכללה לציבור כולו במילים אתם דוגלים? האם אני לא רשאי להיות בעל דעה שאיננה בהכרח מלמדת ומכלילה על דעתם של כל הדתיים עלי אדמות?
הוכחה לכך ניתן לראות בדבריך על הרב אבינר – לא ממש.
מה אם כן תפקיד הרבנים ביהדות? – סליחה? איך הגעת מא' לב'? ואיזו שאלת בחינת בגרות זרקת בסוף.
האם יחס לרב אחד אמור ללמד על תפקידם של כל הרבנים ביהדות?

כמות הכללות בטוקבק הזה עושה לי סחרחורת. אני אנסה להדגים את הצד ההפוך.
"חילוני יקר, אתה מציג עצמך כחילוני נאור, תמיד כיבדתי חילונים על שהם נאורים אך מדבריך אני מבין שאתה חילוני נאור, מה שאומר שכל השאר אינם נאורים.
כיצד אם כן אתה מצליח לחיות את חייך לצד חילונים נוראיים שכאלו? זה בוודאי קשה מאוד".

אז מה אני רוצה ממך בעצם? שלא תכליל, זה הכול.
גם ככה קשה לי לצאת כל יום מהבית כשמצפים ממני לייצג את כל המגזר הדתי על כתפי הצרות רק בגלל שאני חובש כיפה, אל תנסה להוסיף עלי על ידי הכנסת מילים לפי.

ובברכת שבוע טוב לכם נסיים להפעם